איך לבסס אוצר מילים למתחילים

עלון הדרכה למורים מתאריך 23 במאי 2006

עודכן 20 בפברואר 2007

תלמידים מתחלים צריכים לרכוש כמות ראשונית של מילים כדי שיהיה אפשר ללמד אותם דקדוק בסיסי בשלב מאוחר יותר. אלה תלמידים שסיימו ללמוד קרוא וכתוב או תלמידים שחלשים במילים (לפי האבחון).

לשם כך אנו משתמשים בספרים בסיסיים:

בכל שיעור, נותנים לתלמיד לקרוא פרק אחד. צריך להגיד לו שבכל פעם שיש לו מילה לא מובנת הוא צריך לשאול. הוא קורא משפט. אם במשפט יש מילה לא מובנת, אומרים לו את התרגום והוא צריך לכתוב אותה יחד עם התרגום שלה במחברת שלו. ואז, הוא צריך לתרגם את המשפט לעברית. בשלב זה, צריך לוודא שהוא מבין שני דברים:

א. משמעות של כל מילה בנפרד

ב. את המשמעות של המשפט כיחידה אחת

כאשר הוא מתרגם את מה שהוא קורא, אין לקבל תרגומים לא מדויקים של המילים או משפטים. הדבר הזה נובע מזה שהתלמיד מבין חלק מהמילים ומנחש את מה שהוא לא מבין. אתה צריך להיות מאוד ערני לגבי התופעה הזו (ניחוש המשמעות), מפני שהיא בדיוק ההפך ממה שאנחנו מנסים להשיג. אנחנו מנסים לבסס ודאות אצל התלמיד. לא משיגים ודאות בניחושים. את הנקודה הזו יש להבהיר לתלמיד ולגרום לו ליישם אותה.

לאחר מכן, ממשיכים עם הטקסט.אם נשאר זמן ועדיין לא נמצאו כ-15 מילים לא מובנות, נותנים לו לעשות את התרגילים של הסיפור. אם יש מילים לא מובנות בתרגילים, הוא צריך לרשום גם אותן.

תלמיד ממוצע אמור למצוא בערך 15 מילים לא מובנות בשיעור ולעבוד עליהן. לשם כך, צריך לנהל את הזמן של השיעור לפי החלוקה הבאה:

  • כ-40 דקות לקרוא ולתרגם טקסט ולרשום מילים לא מובנות במחברת.
  • כ-20-דקות לעבוד על המילים הלא מובנות

בשלב זה, צריך לתת לו לחזור על המילים האלה יחד עם התרגומים שלהן עד שהוא יודע אותן באופן מיידי ולא צריך לחשוב כדי להיזכר בהן. לשם כך, אפשר לתת לו לקרוא ולתרגם את הסיפור שוב, או לעשות איתו פעילויות ומשחקים שנועדו למטרה זו. יש לכתוב את המילים שצריך לתרגל על כרטיסים ללא התרגום שלהן.

אחרי שהוא לומד את המילים, הוא צריך להכניס את המילים לאלפון שלו. ניתן לתת לו לבצע מטלה זו בבית. כך הוא מכין מילון עם המילים שלמד עד אותו השלב. השימוש של המילון הוא בשיעורים הבאים כאשר הוא צריך לבדוק משמעות של מילה שהוא כבר למד.

בשיעור הבא, אתה בודק אותו על המילים האלה. אתה מוציא את כל המילים שהוא יודע בלי לחשוב, מהחפיסה של הכרטיסים ושם אותן בחפיסה שנקראת "המילים החזקות". לכל השאר קוראים "המילים החלשות".

הערה: מילה "חלשה" היא מילה שהוא לא ידע את המשמעות שלה או שהוא היה צריך לחשוב זמן מה כדי להגיד את המשמעות שלה. צריך לוודא שהתלמיד מבין את שני הסוגים ומוכן לעבוד עליהם. יש תלמידים שחושבים שהם יסתדרו אם הם יכולים להיזכר במשמעות של המילה אחרי כמה שניות. צריך להסביר להם שזה לא ישרת אותם בעתיד מכיוון שכאשר מישהו מדבר איתם אנגלית, אין להם כמה שניות כדי להיזכר בכל מילה שהוא אומר. מה שהוא צריך זה זיהוי מיידי של משמעות המילה.

אם מספר המילים החלשות גבוה, אז עובדים עליהן. אם המספר זניח, פשוט נותנים לו לבדוק את המשמעות שלהן ומתחילים פרק חדש בספר הלימוד. לאחר שהוא קורא את הפרק החדש, המילים שעובדים עליהן הן המילים החדשות יחד עם החלשות.

התלמיד צריך ללמוד לפחות עשר מילים לשיעור. יש כאלה שרוצים ללמוד עוד. כל עוד שהם מצליחים לדעת את המשמעויות אחרי כמה שיעורים, אין בעיה להתקדם איתם בקצב מהיר יותר, אחרת עדיף להאט קצת.

מדי פעם, צריך לבדוק את החפיסה של המילים החזקות כדי לוודא שהוא באמת יודע אותם. אם מגלים מילים חלשות, מחזירים אותם לחפיסה המתאימה ועובדים עליהן עוד. אפשר גם לתת להם לקרוא סיפורים קודמים כדי לראות את המהירות שבה הם מתרגמים. כך גם אפשר לגלות מילים בעייתיות.

הערה חשובה: אחרי כמה זמן, כשהתלמיד מתרגל לשיטות העבודה שלנו ויש לו כבר אוצר מילים ראשוני, צריך לגרום לו להבין את המשפט באנגלית תוך כדי קריאה של המשפט. בהתחלה, אנחנו מבקשים ממנו לתרגם רק כדי לראות שאין לו מילים לא מובנות. לעיתים, התלמיד קורא את המשפט בלי להבין אותו ומתחיל לשים לב למשמעות רק כאשר הוא מתרגם אותו. זוהי עבודה כפולה ומיותרת בשבילו. צריך להבהיר לו את הנקודה הזו לוודא שהוא מבין את מה שהוא קורא כאשר הוא קורא אותו.

אם יש איזו מילה שהתלמיד מתקשה איתה במיוחד, אין צורך להיתקע עליה —אלא אם כן מדובר באחת מהמילים הנפוצות באנגלית. המטרה העיקרית שלנו היא כמות של מילים חדשות שהוא לומד. הוא כבר ילמד אותה בהזדמנות אחרת.

אלה הם עיקרי הפעילויות שעושים עם תלמידים מתחילים כדי להכין את התשתית ללימוד אנגלית. כאשר התלמיד עובר את השלב הזה, הוא אמור לדעת כמות ראשונית של מילים (בערך 500-300). עם בסיס כזה, אפשר להתחיל ללמד אותו דקדוק בסיסי.

חזרה לבלוג