מהי חשיבותה של היכולת לקרוא נכון?
כדי לענות על השאלה הזו צריך קודם להבין איך לומדים שפה. כל שפה.
איך תינוק לומד שפה?
הוא נמצא בסביבה מסוימת, הוא שומע את האנשים מדברים את השפה המקומית, ולאחר חודשים, הוא מתחיל להגיד מילה, ואח"כ עוד מילה וכן הלאה.
בואו נסתכל על זה באופן יותר יסודי, הוא קולט למספר חודשים ורק אחר כך הוא מתחיל לפלוט. אבל כדי שזה יקרה הוא חייב להיות בסביבה שבה הוא קולט, אחרת הוא לעולם לא יתחיל לדבר.
אותו הדבר נכון לגבי מי שרוצה ללמוד שפה זרה, כמו אנגלית. הוא צריך להיות בסביבה שבה הוא יוכל לקלוט את השפה. אבל לעבור מדינה הוא פתרון לא כל כך מעשי.
אז מה התשובה?
הפתרון הוא לייצר סביבה חלופית, סביבה נוחה שבה התלמיד חשוף לשפה הזרה כך שהוא יוכל להתחיל לקלוט.
הסוג האופטימלי של סביבה זו הוא ספרים (כולל מילונים). הוא צריך לקרוא ספרים כדי להכיר את השפה החדשה. כך הוא ילמד כמות מילים ראשונית של השפה ורק אז הוא יוכל להתחיל ללמוד את יסודות הבסיסיים של דקדוק השפה.לאחר מכן, בדרך זו, הוא צריך ללמוד מצד אחד משמעויות של מילים חדשות ומצד שני את עיקרי הדקדוק של השפה.
המרכיב החלש
אבל, כדי שהוא יצליח בשני התחומים האלה, הוא חייב לרכוש מיומנות מסוימת לפני הכל. מיומנות שבגללה הוא יהיה עצמאי יותר. מיומנות שתבסס את האמונה שלו ביכולת שלו ללמוד את השפה החדשה. מדובר במיומנות לקרוא בנוחות. כדי שהוא יוכל להפיק תועלת מהספרים, לא רק שהוא חייב להיות מסוגל לקרוא, אלא הוא צריך לעשות זאת בלי מאמץ. וזהו המרכיב החלש.
כאשר תלמיד מנסה להבין טקסט, הוא אמור לעשות מספר פעולות בו זמנית:
- לקרוא את המילה (לצרף את הצלילים של האותיות כדי להשמיע את המילה)
- להבין את המשמעות של המילה
- להבין את ההֶקשר של המשפט לפי היחס של המילים
כדי לבצע את הפעולות הללו הוא משתמש בתשומת הלב שלו.
הוא צריך לכוון את תשומת ליבו לדברים האלה באופן יחסי. לפי הניסיון שלי, הפעולות הנ"ל לא אמורות לקבל חשיבות שווה זו לזו.
לפי דעתי, תלמיד שמסתדר טוב מחלק את תשומת ליבו בערך כך:
- 10% קריאת המילים
- 70% הבנת המשמעויות
- 20% הבנת היחס של המילים והשפעתן אחת על השניה
כאשר לתלמיד יש קשיים לקרוא, הוא נתקע בחלק הראשון (איך קוראים את המילה) ולא מתפנה לשים לב למשמעויות של המילים והֶקשרָם.
לאחר זמן מה ומספר כישלונות הוא מתחיל להאמין שלימוד שפה זרה זה דבר קשה ולא בשבילו .הוא מתחיל להתייאש, לא להתאמץ ולוותר
לפי דעתי, תלמיד כזה מחלק את תשומת ליבו בערך כך:
- 80% קריאת המילים
- 20% הבנת משמעויות המילים
- 0% הבנת היחס של המילים והשפעתן אחת על השניה
לכן, כשרוצים ללמוד אנגלית, הדבר הראשון שצריך ללמוד הוא איך קוראים את המילים, וצריך ללמוד אותו עד לרמה שהקריאה עצמה (ללא הבנת המשמעויות) לא דורשת תשומת לב מיוחדת מהתלמיד. מכאן, התלמיד יוכל להתרכז במשמעויות המילים ואחר כך דקדוק.
בשפה האנגלית, להבדיל משפה העברית, יש צירופי אותיות (כמו: sh, oo, ai) וניסיון מראה שתלמיד ישראלי שמתחיל ללמוד לקרוא באנגלית צריך להיות בקיא לפחות בשלושים ושניים צירופים כאלה.
בד"כ, כאשר התלמיד מסוגל לקרוא בנוחות, סקרנותו לבד מניעה אותו ללמוד עוד, הוא עצמאי יותר כי הוא לא תלוי רק באוזן, אלא יכול להשתמש בעיניים ולהשמיע לעצמו את הצלילים של מה שהוא קורא, ובגלל ההצלחות שלו הוא יאמין שקל ללמוד אנגלית.